חזרות בימי קורונה
תיאטרון בימי קורונה: אנחנו גשר
#מכתביםמתיאטרוןלקהלו7 #חזרות
מה אנחנו עושים שם בתיאטרון כזה כשהדלתות סגורות והבמה ריקה? מה אנחנו עושים כשאין קהל והופעות, כשאין תקציב ואין פעילות שוטפת ?
ובכן , אנחנו לומדים או עושים ״חזרות״ מילה שעשתה קמבק מאז הסדרה המצויינת ההיא על התיאטרון ההוא שדי רחוק מהתיאטרון שלנו .
המילה חזרות נובעת מפעולת ״החזרה״ – ריפיט של טקסט, תנועה ורגש שמטרתו להטמיע, לזכור ולדייק לקראתי עלייתו של מופע על במה. אך זהו רובד אחד או הפשט. החזרה האמיתית משמעה לשוב אל המקור, אל עצמנו האותנטי, החשוף, היוצר או/ וגם ״לחזור על פעולת המציאות״ על מנת שנוכל לעבד אותה באמצעים בימתיים .
ה״חזרות״ שלנו בזמנים הנוכחיים, התנתקו לחלוטין מעלייתו של מופע מול קהל ונותרו בעומק משמעותם הגבוהה. עכשיו הם פעולה בפני עצמה. ה ״פרקטיס״ הוא מפגש אימון שמטרתו לתרגל נוכחות , מפגש , התבוננות, הקשבה ומשחקיות.
הפרקטיס שלנו מתחלק לשלושה חלקים.
ראשית אנחנו הולכים .
אחד אחרי השני בטור ארוך, צועדים ממצב חולין למצב קדושה . עוברים מהיום יום ומשימותיו לשבת על כל הלכותיה . מתחברים אל אותה נקודת אור , מעיין נובע – חבל היצירה שקשור אל המידע האינסופי של היקום .
לא תמיד נגיע. לרב ניגע ונסוג. רצוא ושוב .
אחרי ההליכה אנחנו לא אותו דבר. קצת יותר שקטים , קצת יותר שמחים .
ממשיכים
חלק ב או 2. ׳יחידת השראה׳- כל שחקן באנסמבל לוקח על עצמו להכין תרגול מעולמו הבימתי, רוחני, מופעי ולהביא אותו לקבוצה. כל פעם מישהו אחר בתפקיד המורה וכאן מתגלם כח האנסמבל . המשתתפים כולם תורמים ונתרמים לקבוצה.
הפעם גבי שלנו הנחה את : ״משהו לא ברור – יוגה עם כדור״
תרגילי כדור שובבים שמאלצים את המיינד והגוף סוף סוף לשתף פעולה . נפלו הרבה כדורים על הרצפה אבל כמו שגבי אומר זאת הזדמנות נהדרת לתרגל כיפוף נכון.
ויש גם הפסקה לשירותים וקפה או תה, ביס תמר והנוף שלנו
ואז …
עבודת עומק . כותרת היום : אנחנו גשר .
עבודת העומק נמשכת משבוע לשבוע , מתרחבת ומתפתחת לשפה מופעית חדשה שנעה בין פרפורמנס לריטואל תיאטרלי .
המשימה היום : להיות גשר . איך ? להתחבר לרגע לחוויה מאתגרת מהמציאות ולבדוק מה הרגש ששוכן בה . לשהות בו ולתת לו ביטוי גופני . משנמצא הביטוי הגופני לחזור ולחזור עליו עד שנוצרת התרווחות . המטרה היא לבדוק את המעבר בין רגע אחד לאחר . בין רגש מגביל ודחוס לפירוקו להתפוררותו ולצמיחת תנועה גופנית חדשה . המעבר הזה, קו התפר הוא הגשר בין רגש ותנועה אחת לרגש ותנועה שניה .
עבדנו בזוגות והתנסנו כל אחד בחווית האחר, שהינו יחד בכאב, פחד או אבדן ואפשרנו לגוף, לקול ולמפגש לדבר . השפה החדשה שנוצרת היא כמו בנק של אוצרות שיש בו אינספור אפשריות של ביטוי חופשי . ואנחנו רק כלי שבוחר להסכים לתת מקום למה שמגיע .
זה מדהים שמתקלפים מן הסטטיות וההיאחזות רגשות קשים מקבלים צורות מרהיבות שמתפרקות והופכות לצחוק, שמחה ואהבה.
המעבר ההדרגתי הזה מאפשר לא לקפוץ ממצב איד למשנהו אלא להתגלגל אליו, להשתנות ברכות בזרימת אינסוף וזה יפה כל כך .
#בתמונההנבחרת #לוחמיתיאטרוןמיומנים #מרחבימחייה
#להיותגשר #תיאטרוןזהחיוני #תרבותחמצןלרוחהאנושית