זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר של פסטיבל עכו לתאטרון אחר לשנת 2016

הסרט הדוקומנטרי של ד״ר ג׳אד נאמן ״הסתכלות על עכו״ שנוצר ב1976 שימש השראה ליצירת התיאטרון בעלת אותו שם המעלה באוב ומחיה את הדמויות של אז במרחב אמנותי עכשווי שהוא רחבה מטאפורית של בית החולים הישן לחולי רוח של עכו. ארבעים שנה חלפו מאז שנוצר סרט תיעודי מכונן זה ועד למעמד היצירה התיאטרונית עצמה. בסרט אנו עדים לביקור הצוות המצלם בבית החולים הישן לחולי רוח שמוקם במבצר הידוע לשמצה של אל ג׳זאר, שליטה האכזרי של עכו. זה היה אז בית החולים המרכזי הצפוני של הישוב הארץ ישראלי מאז הקמתה של המדינה ולתושבי העיר העתיקה עצמה. ערב רב של תרבויות, שפות ומבטאים המנסים לדבר שפה עברית חדשה. המנגינה של אז, כמו המנגינה של היום, עסקה בסכסוך הידוע בין יהודים לערבים, ובמצוקת החיים היומיומית של השוהים בבית החולים, לצד אלה החיים מחוץ לחומות בית החולים. הסרט מתעד את הלך הרוח ששרר אז ואת הדיעות ותפיסות העולם השונות המיוצגות על ידי אוכלוסיות שונות של החברה הישראלית כולה ״הבריאה״, לצד האוכלוסיה ״החולה״ והמופרדת של משתכני בית החולים.

היצירה מציעה מעגלי הסתכלות רבים, השזורים ומתרחשים בו זמנית, החל בצילום הסרט בימי חורף של 1976 ועד היום הזה. לנגד עיננו חולפות שנים ועונות שנה. כמו אבן המוטלת למים, היוצרת טבעות התפשטות, כך מהרגע הראשון מהדהדות ומחלחלות תנודות וגלי ההתרחשות בתודעתו של המתבונן. הקהל מעורב בתהליך דינמי של הסתכלות בתהליך פנימי המתרחש בו עצמו בזמן שהוא מתבונן איך זה מתרחש גם מולו בתוך מעגל המשתתפות והאירוע כולו.

״זו עבודה גאונית. דודי ופיראס עשו דבר נהדר שהוא כולו הסתכלות בהשתקפות של התפשטות: במוקד ההצגה עומד הסרט משנת 1976 שיש בו הסתכלות קלינית – ובעזרתו שותף הקהל להסתכלות בחברה העכואית שיש בה השתקפות של החברה הישראלית כולה. כל זה נעשה כשבסרט המקורי – גברים, אך כאן דווקא נשים הן אלו המשקפות אותם ומתפשטות מבגדיהן. לחברה הישראלית מוצע להסתכל בעצמה דרך ההשתקפויות הללו ולראות שהיא שוחקת את עצמה עד דק במעגל של קלישאות״ אריה יאס