השחקנית מזמינה את הקהל להיחשף לעולמה הפנימי ומאפשרת לו לפגוש את מגוון הקולות החיים בה, בהקשר לשאלת השייכות החברתית תרבותית לחברה בה היא חיה.
מתוך רצף תודעה מבעבע, אסוציאטיבי של דמויות שונות, ציטוטים, שירים ותופעות תרבותיות מזמנים אחרים, מבצבץ ועולה קולה האישי ומקיים איתם דיאלוג, בניסיון להבין את מקומה.
זוהי הצגה בסגנון פוסט מודרני וכל אלמנט בה מחזק ומגבה את הנושא שלה תוך שימוש באמנויות שונות.
 למעט ארבעה מונולוגים אישיים, רוב ההצגה בנויה מציטוטים של טקסטים ודמויות אשר רתמה היוצרת, לשיקוף מציאותה הפנימית. חלק נכבד מהציטוטים הם של פרופ' ישעיהו לייבוביץ, אשר אותו תיעדה בוידאו אישי בשנת 1992, ודרכו בחרה לייצג קול משמעותי בקונפליקט הפנימי שלה.
ההצגה נוצרה לפני השבעה באוקטובר. בחרנו להעלותה כפי שהיא. הרגשנו שאין לנו פרספקטיבה כדי להתייחס להווה כשהפצע עדיין שותת דם.

יצירה וביצוע: מירי לביא
בימוי: עינת קירשנר
דרמטורגיה: עינת קירשנר ומירי לביא
ליווי אמנותי: פרופ' רות קנר
עיצוב תאורה: רותם אלרואי
הפקה: ג'וליה אסולין

הקשר האמנותי בין הבמאית והיוצרת החל לפני 36 שנים בתיאטרון עכו בלימודי המשחק והבימוי בבית הספר להכשרת השחקן היוצר של דודי מעיין שם התגבשה השפה האמנותית העומדת בבסיס היצירה.

28/7 20:30

תיאטרון הידית, אמפי פרדס חנה