כבר לפחות 80 שנה שבמשפחה שלי אין פרידות. כולם נעלמים.
בתוך תוכי יש זיק של אמונה שיום אחד עוד ניפגש. אז רגע לפני שאני מתבגרת לקחתי את שני הדברים שאני הכי אוהבת; תיאטרון וציור, ובעזרתם אני בוראת מחדש עולם נעלם ויוצרת פיקניק צרפתי באדום ולבן. עולם בו הגבול בין החיים והמתים מיטשטש על ידי צבעים שנוזלים ויוצאים מכל הקווים!
אני רוצה שתדעו, שלאמא שלי ולי יש את אותן ידיים בדיוק. נשיות, אבל גסות, עם עור יבש מאוד וציפורניים שצומחות ארוכות וחזקות. גם לסבתא גרציה היו כאלה, וגם הבת שלי קיבלה אותן.אני רוצה שתדעו שעם הידיים שלנו אפשר לעשות הרבה דברים,לחתוך ירקות ישר מעל לסיר, לקלוע צמה מהירה, ללטף, לגרד, לצבוט ממש חזק, וגם לעשות הצגות. אפשר להפיח בהן דמויות וגם לנדוד איתן למקומות.אני רוצה שתדעו שבהצגה הזאת, אתם תראו את הידיים שלי ותשמעו את הקול שלי, אני אכניס אתכם לבית שלי, ואל הראש שלי.אני רוצה שתבואו, ושתשארו אחר כך לדבר.כי אנחנו בחיים.
בשנים האחרונות יש בי קריאה עמוקה למזג בין עולמות התאטרון והיצירה לבין העולם הטקסי.
הקריאה היא ליצור טקסים חדשים, כאלו שאינם בהכרח משחזרים את מה שאנחנו כבר מכירים או יודעים על המילה טקס, אלא ליצור ולחבר טקסים חדשים.
הטקסים נוצרים מתוך האותנטיות של כל אחת ואחד, מתוך נביעת עולם המושגים והדימויים האישי ומתוך חירות עמוקה להעניק פרשנות וכלים שמבטאים מעומק וייחודיות הווייתנו.
מתוך הקשבה לעכשוי, לזמן הנוכחי המואץ והלא יאומן שאנחנו שרויים בו, לדימויים ולחומרים הקולקטיבים והאישיים שמתקיימים בתוכו.
כשמניעים כוונה בתוך פעולה ובתוך מעשה יצירה חי, מעניקים לה אפשרות לחיות ולהיחוות באופן חי ורצוף בגוף ובתודעה והיא נטמעת ומהדהדת בעומק התאים. כשכוונה גבוהה מתקיימת בתוך המבנה היצירתי נוצר רטט גבוה ומלא יופי, נוצרים רגעים מכוננים,
נפתחים נתיבים ונוצרים שינויים מבורכים.
כלי היצירה הטקסיים יכולים להיות כל דבר: חרוזים, מוזיקה חיה, אותיות, אוכל, אבנים, מים, פאה, סוס, קופסה, קבר, שמיכת טלאים…
ואפשר לחפור, לשרוף, לילל, לפסל, לנפץ, ללדת, להירטב, להתכסות…
"טקסי יצירה ותאטרון" –
מי שיש לו קריאה מוזמן לסדנה שעוסקת בכל אלו. זהו מרחב התנסותי וחוויתי שמעניק כלי עבודה ויצירה רבים.
בתכנית: אימון ותרגול, יצירת טקסים אישיים וטקסים קבוצתיים.
הסדנה מתאימה ליוצרים, לשחקנים ולמנחים בשדה היצירה וההתפתחות ולכל מי שכמה לפגוש את המפגש בין טקס ליצירה.
בליווי יוצרים מתאטרון הידית.
בתאטרון הידית בכפר גליקסון.
האם הכישלון יכול להיות פואטי? עד כמה הבדידות מצחיקה? טכנאי התיאטרון, שפותר בעיות פשוטות בצורה מורכבת, ובעיות מורכבות בצורה פשוטה. יוצר בובה מכלי העבודה כדי לספר סיפור, ותוך כדי כך חושף את סיפורו שלו. בהשראת: ”Teller TheStory״,מרקו ופינוקיו (סדרות טלויזיה משנות ה80) אנו משתמשים בחפצים רבים בחיי היומיום שלנו, האם ניתן להשתמש באובייקטים בצורה אחרת? אם זה תופס גם על אנשים? האם אנו מייעדים לכל אדם תפקיד מסוים בחברה, כאשר במציאות כל אחד יכול למלא תפקידים רבים בו-זמנית? גילי קרן אמן קרקס ויוצר ישראלי/שוויצרי, חוזר אל אולם התיאטרון, אחרי שנים של נדודים בעולם עם מופעי קרקס, קברט ותיאטרון רחוב.מגיל 7 ומעלה. בובות, צללים, קומדיה פיזית, תיאטרון חפצים, מעט מילים. מאת: גילי קרן // עין חיצונית: אדריאן שווצשטיין // משחק: גילי קרן // עיצוב תלבושות: רונה משעול // עיצוב תאורה: גילי קרן // אביזרים: אליה אלבטר אלה // צילום: קונסטנטין דמטלר, הדר ברל // עיצוב גרפי: פאולה הלופ
האם הכישלון יכול להיות פואטי? עד כמה הבדידות מצחיקה? טכנאי התיאטרון, שפותר בעיות פשוטות בצורה מורכבת, ובעיות מורכבות בצורה פשוטה. יוצר בובה מכלי העבודה כדי לספר סיפור, ותוך כדי כך חושף את סיפורו שלו. בהשראת: ”Teller TheStory״,מרקו ופינוקיו (סדרות טלויזיה משנות ה80) אנו משתמשים בחפצים רבים בחיי היומיום שלנו, האם ניתן להשתמש באובייקטים בצורה אחרת? אם זה תופס גם על אנשים? האם אנו מייעדים לכל אדם תפקיד מסוים בחברה, כאשר במציאות כל אחד יכול למלא תפקידים רבים בו-זמנית? גילי קרן אמן קרקס ויוצר ישראלי/שוויצרי, חוזר אל אולם התיאטרון, אחרי שנים של נדודים בעולם עם מופעי קרקס, קברט ותיאטרון רחוב.מגיל 7 ומעלה. בובות, צללים, קומדיה פיזית, תיאטרון חפצים, מעט מילים. מאת: גילי קרן // עין חיצונית: אדריאן שווצשטיין // משחק: גילי קרן // עיצוב תלבושות: רונה משעול // עיצוב תאורה: גילי קרן // אביזרים: אליה אלבטר אלה // צילום: קונסטנטין דמטלר, הדר ברל // עיצוב גרפי: פאולה הלופ
הצגת סולו- קומית מוזיקלית
מסע קומי קצבי, מוטרף, מצחיק ומרגש, העובר בקלילות בין האוטוביוגרפי לדימיוני- פנטסטי, דרך הרים וגבעות של כביסה.
אישה מנסה לברוח מחוקי הגנטיקה על מנת שלא להפוך לאמא שלה.
תיאטרון פיזי, ליצנות, שירה, מחול וחפצים.
בתפקיד ראשי: יולנה צימרמן
בתפקיד משני: מכונת כביסה בת 40
בימוי: מאשה נמירובסקי
הצגת סולו- קומית מוזיקלית
מסע קומי קצבי, מוטרף, מצחיק ומרגש, העובר בקלילות בין האוטוביוגרפי לדימיוני- פנטסטי, דרך הרים וגבעות של כביסה.
אישה מנסה לברוח מחוקי הגנטיקה על מנת שלא להפוך לאמא שלה.
תיאטרון פיזי, ליצנות, שירה, מחול וחפצים.
בתפקיד ראשי: יולנה צימרמן
בתפקיד משני: מכונת כביסה בת 40
בימוי: מאשה נמירובסקי
על פי המסורת היהודית בראש השנה נגזר השפע של האדם בשנה הקרובה.
על פי תורת הקבלה בזרע יש את כל הידע, הפוטנציאל והאור לכל מה שיוולד ממנו ויהפך להתגשמות מלאה ושלמה בחיים.
ראש השנה, א׳ בתשרי, הוא הזרע לשנה הגשמית של התרבות בעברית, בו טמון הפוטנציאל לכל מה שיקרה בשנה הקרובה, לכן ככל שמגיעים אליו מוכנים יותר מטמיעים אפשרות לשנה שמלאה בברכה.
הכנה לראש השנה כוללת זיכוך וטיהור הלב, וזיכוך ובהירות הכוונה לקראת השנה שבאה עלינו לטובה.
לזיכוך הכוונה יש חשיבות עצומה שכן היא המרכבה של האור וככל שהיא עמוקה יותר, מדויקת יותר ובהירה יותר, כך היא תמשוך שפע גדול יותר.
על מנת להטמיע את הכוונה כדאי לעשות טקס מיוחד שימשוך את האור להגשמתה.
במהלך הסדנה נקדיש זמן לזיכוך הכוונה ולאחר מכן נבצע טקס יצירה ותאטרון (אין צורך בניסיון קודם) מיוחד על מנת להטמיע אותה כזרע לשנה הקרובה.
החיבור בין הידע השמאני עם היכולת לדבר בשפת ובכלי יצירה, לתרגם ולהטמיע כוונה גבוהה אל תוך מימד היצירה וההגשמה הוא ברכה גדולה.
חיבור מרגש בין שמים וארץ.
אני רוצה שתדעו, שלאמא שלי ולי יש את אותן ידיים בדיוק. נשיות, אבל גסות, עם עור יבש מאוד וציפורניים שצומחות ארוכות וחזקות. גם לסבתא גרציה היו כאלה, וגם הבת שלי קיבלה אותן.אני רוצה שתדעו שעם הידיים שלנו אפשר לעשות הרבה דברים,לחתוך ירקות ישר מעל לסיר, לקלוע צמה מהירה, ללטף, לגרד, לצבוט ממש חזק, וגם לעשות הצגות. אפשר להפיח בהן דמויות וגם לנדוד איתן למקומות.אני רוצה שתדעו שבהצגה הזאת, אתם תראו את הידיים שלי ותשמעו את הקול שלי, אני אכניס אתכם לבית שלי, ואל הראש שלי.אני רוצה שתבואו, ושתשארו אחר כך לדבר.כי אנחנו בחיים.
האני יוצא למסע
פוגש את ההיא המוסתרת המשתנה כעננים בשמיים
מפגש פיוס טיקסי בשפה תנועתית בצלילי מוזיקה, שירה ווידאו -ארט