כפר גליקסון

הפקה אורחת היישר מספרד. במאי ספרדי ושחקנית ישראלית ספרדית, בהצגת יחיד סוחפת על תאטרון פרינג' ורוחות של השראה. ההצגה תוצג בעברית.

כבר לפחות 80 שנה שבמשפחה שלי אין פרידות. כולם נעלמים.

בתוך תוכי יש זיק של אמונה שיום אחד עוד ניפגש. אז רגע לפני שאני מתבגרת לקחתי את שני הדברים שאני הכי אוהבת; תיאטרון וציור, ובעזרתם אני בוראת מחדש עולם נעלם ויוצרת פיקניק צרפתי באדום ולבן. עולם בו הגבול בין החיים והמתים מיטשטש על ידי צבעים שנוזלים ויוצאים מכל הקווים!

הקהל מוזמן למסיבת יום ההולדת של אשה צבעונית והרפתקנית תאבת חיים, אשר סודותיה מתגלים ומפתיעים את כל אלה שמצטרפים למסע שלה.
בהומור וברגש היא מובילה את הצופים להליכה על קו גבול מסקרן מרתק מפתיע כשהקהל הופך להיות חלק מהמסע המטלטל והבלתי צפוי.
זוהי הצגה שהצופה בה יוצא ממנה בסופו של דבר כשבת צחוק על פניו ודמעה זולגת מעיניו והמחשבות מלוות אותו ימים רבים אחרי הצפייה.

היצירה פותחה במסגרת "דיוקן האומן היוצר", תכנית הלימודים של המרכז לתיאטרון עכו.
תודות ואהבה לאנשים שליוו אותי העניקו לי מהשראתם:
רן בן דרור, אסנת שנק יוסף, סמדר יערון, רינה לביא מוני יוסף וחברותיי מקבוצת "דיוקן האמן היוצר".

הצגת סולו- קומית מוזיקלית
מסע קומי קצבי, מוטרף, מצחיק ומרגש, העובר בקלילות בין האוטוביוגרפי לדימיוני- פנטסטי, דרך הרים וגבעות של כביסה.
אישה מנסה לברוח מחוקי הגנטיקה על מנת שלא להפוך לאמא שלה.
תיאטרון פיזי, ליצנות, שירה, מחול וחפצים.

בתפקיד ראשי: יולנה צימרמן
בתפקיד משני: מכונת כביסה בת 40
בימוי: מאשה נמירובסקי

כבר לפחות 80 שנה שבמשפחה שלי אין פרידות. כולם נעלמים.

בתוך תוכי יש זיק של אמונה שיום אחד עוד ניפגש. אז רגע לפני שאני מתבגרת לקחתי את שני הדברים שאני הכי אוהבת; תיאטרון וציור, ובעזרתם אני בוראת מחדש עולם נעלם ויוצרת פיקניק צרפתי באדום ולבן. עולם בו הגבול בין החיים והמתים מיטשטש על ידי צבעים שנוזלים ויוצאים מכל הקווים!

האני יוצא למסע
פוגש את ההיא המוסתרת המשתנה כעננים בשמיים
מפגש פיוס טיקסי בשפה תנועתית בצלילי מוזיקה, שירה ווידאו -ארט

אני רוצה שתדעו, שלאמא שלי ולי יש את אותן ידיים בדיוק. נשיות, אבל גסות, עם עור יבש מאוד וציפורניים שצומחות ארוכות וחזקות. גם לסבתא גרציה היו כאלה, וגם הבת שלי קיבלה אותן.אני רוצה שתדעו שעם הידיים שלנו אפשר לעשות הרבה דברים,לחתוך ירקות ישר מעל לסיר, לקלוע צמה מהירה, ללטף, לגרד, לצבוט ממש חזק, וגם לעשות הצגות. אפשר להפיח בהן דמויות וגם לנדוד איתן למקומות.אני רוצה שתדעו שבהצגה הזאת, אתם תראו את הידיים שלי ותשמעו את הקול שלי, אני אכניס אתכם לבית שלי, ואל הראש שלי.אני רוצה שתבואו, ושתשארו אחר כך לדבר.כי אנחנו בחיים.

הצגת סולו- קומית מוזיקלית
מסע קומי קצבי, מוטרף, מצחיק ומרגש, העובר בקלילות בין האוטוביוגרפי לדימיוני- פנטסטי, דרך הרים וגבעות של כביסה.
אישה מנסה לברוח מחוקי הגנטיקה על מנת שלא להפוך לאמא שלה.
תיאטרון פיזי, ליצנות, שירה, מחול וחפצים.

בתפקיד ראשי: יולנה צימרמן
בתפקיד משני: מכונת כביסה בת 40
בימוי: מאשה נמירובסקי

הצגת סולו- קומית מוזיקלית
מסע קומי קצבי, מוטרף, מצחיק ומרגש, העובר בקלילות בין האוטוביוגרפי לדימיוני- פנטסטי, דרך הרים וגבעות של כביסה.
אישה מנסה לברוח מחוקי הגנטיקה על מנת שלא להפוך לאמא שלה.
תיאטרון פיזי, ליצנות, שירה, מחול וחפצים.

בתפקיד ראשי: יולנה צימרמן
בתפקיד משני: מכונת כביסה בת 40
בימוי: מאשה נמירובסקי

האם הכישלון יכול להיות פואטי? עד כמה הבדידות מצחיקה? טכנאי התיאטרון, שפותר בעיות פשוטות בצורה מורכבת, ובעיות מורכבות בצורה פשוטה. יוצר בובה מכלי העבודה כדי לספר סיפור, ותוך כדי כך חושף את סיפורו שלו. בהשראת: ”Teller TheStory״,מרקו ופינוקיו (סדרות טלויזיה משנות ה80) אנו משתמשים בחפצים רבים בחיי היומיום שלנו, האם ניתן להשתמש באובייקטים בצורה אחרת? אם זה תופס גם על אנשים? האם אנו מייעדים לכל אדם תפקיד מסוים בחברה, כאשר במציאות כל אחד יכול למלא תפקידים רבים בו-זמנית? גילי קרן אמן קרקס ויוצר ישראלי/שוויצרי, חוזר אל אולם התיאטרון, אחרי שנים של נדודים בעולם עם מופעי קרקס, קברט ותיאטרון רחוב.מגיל 7 ומעלה. בובות, צללים, קומדיה פיזית, תיאטרון חפצים, מעט מילים. מאת: גילי קרן // עין חיצונית: אדריאן שווצשטיין // משחק: גילי קרן // עיצוב תלבושות: רונה משעול // עיצוב תאורה: גילי קרן // אביזרים: אליה אלבטר אלה // צילום: קונסטנטין דמטלר, הדר ברל // עיצוב גרפי: פאולה הלופ

האם הכישלון יכול להיות פואטי? עד כמה הבדידות מצחיקה? טכנאי התיאטרון, שפותר בעיות פשוטות בצורה מורכבת, ובעיות מורכבות בצורה פשוטה. יוצר בובה מכלי העבודה כדי לספר סיפור, ותוך כדי כך חושף את סיפורו שלו. בהשראת: ”Teller TheStory״,מרקו ופינוקיו (סדרות טלויזיה משנות ה80) אנו משתמשים בחפצים רבים בחיי היומיום שלנו, האם ניתן להשתמש באובייקטים בצורה אחרת? אם זה תופס גם על אנשים? האם אנו מייעדים לכל אדם תפקיד מסוים בחברה, כאשר במציאות כל אחד יכול למלא תפקידים רבים בו-זמנית? גילי קרן אמן קרקס ויוצר ישראלי/שוויצרי, חוזר אל אולם התיאטרון, אחרי שנים של נדודים בעולם עם מופעי קרקס, קברט ותיאטרון רחוב.מגיל 7 ומעלה. בובות, צללים, קומדיה פיזית, תיאטרון חפצים, מעט מילים. מאת: גילי קרן // עין חיצונית: אדריאן שווצשטיין // משחק: גילי קרן // עיצוב תלבושות: רונה משעול // עיצוב תאורה: גילי קרן // אביזרים: אליה אלבטר אלה // צילום: קונסטנטין דמטלר, הדר ברל // עיצוב גרפי: פאולה הלופ

אני רוצה שתדעו, שלאמא שלי ולי יש את אותן ידיים בדיוק. נשיות, אבל גסות, עם עור יבש מאוד וציפורניים שצומחות ארוכות וחזקות. גם לסבתא גרציה היו כאלה, וגם הבת שלי קיבלה אותן.אני רוצה שתדעו שעם הידיים שלנו אפשר לעשות הרבה דברים,לחתוך ירקות ישר מעל לסיר, לקלוע צמה מהירה, ללטף, לגרד, לצבוט ממש חזק, וגם לעשות הצגות. אפשר להפיח בהן דמויות וגם לנדוד איתן למקומות.אני רוצה שתדעו שבהצגה הזאת, אתם תראו את הידיים שלי ותשמעו את הקול שלי, אני אכניס אתכם לבית שלי, ואל הראש שלי.אני רוצה שתבואו, ושתשארו אחר כך לדבר.כי אנחנו בחיים.

כבר לפחות 80 שנה שבמשפחה שלי אין פרידות. כולם נעלמים.

בתוך תוכי יש זיק של אמונה שיום אחד עוד ניפגש. אז רגע לפני שאני מתבגרת לקחתי את שני הדברים שאני הכי אוהבת; תיאטרון וציור, ובעזרתם אני בוראת מחדש עולם נעלם ויוצרת פיקניק צרפתי באדום ולבן. עולם בו הגבול בין החיים והמתים מיטשטש על ידי צבעים שנוזלים ויוצאים מכל הקווים!

סטנד-אפ תיאטרלי מוסיקלי מצחיק ומרגש. השחקנית לימור יצחייק & די ג'יי דפנה שרעבי במופע נונסנס שואג!!! קונספט ייחודי! הצגה שהיא מסיבה! מסיבה שהיא הצגה! לימור יצחייק- שחקנית, ליצנית, ויוצרת עצמאית בחומרים אישיים על ילדותה, על נשיותה ועל אימהותה, חלקי פאזל היוצרים כל אחת מאתנו בריצה היומיומית האינסופית להתקיים, ליצור, לאהוב, לחיות, לשאוג!!! ולהספיק הכול...

מופע יחיד המציג את מסעה של אישה שאינה יכולה להרות באופן טבעי וכמהה לילד. המסע מביא אותה אל מקומות חשוכים שבין ערגה לכישלון. מציאות הנרקמת בשירותים שהפכו למקדש קטן ופרטי בו יש התבוננות, צעקה ושאלות על חיים, מוות ואהבה. מקושקשת בוחנת שאלות אישיות על נשיות, קשרים והתבוננות חברתית של אישה חזקה נטולת פילטרים שבודדה את עצמה סטרילית ופיזית ומשלבת מציאות בה הסיפור שלה בעולם רווי סימני שאלה יוצר דיאלוג מרתק, אישי ורגשי עם הקהל.

הצגת סולו- קומית מוזיקלית
מסע קומי קצבי, מוטרף, מצחיק ומרגש, העובר בקלילות בין האוטוביוגרפי לדימיוני- פנטסטי, דרך הרים וגבעות של כביסה.
אישה מנסה לברוח מחוקי הגנטיקה על מנת שלא להפוך לאמא שלה.
תיאטרון פיזי, ליצנות, שירה, מחול וחפצים.

בתפקיד ראשי: יולנה צימרמן
בתפקיד משני: מכונת כביסה בת 40
בימוי: מאשה נמירובסקי

אחרי סיבוב הופעות בעולם
מפסטיבל אדינבורו, סקוטלנד
לקטניה, סיציליה
ולפסטיבל הבינלאומי בבודפשט
ורגע לפני שנפרדות לזמן מה,
יולדות מגיעה לתיאטרון הידית.
לאחר ההצגה נקיים מעגל שיח - ״משתיקה לנוכחות״.

מפריעות
קומדיה טרגית על שלוש דמויות המחפשות להגיע.
הצגת תיאטרון רב תחומי של תיאטרון הקוקיה המשלבת משחק, ליצנות, תיאטרון חפצים, שירה ותנועה.
שלוש, נפגשות ממש במקרה בחדר המתנה.
האחת מחפשת להדביק רמזים לסיפור גזור
השניה מחכה בגינת התמנון לרגע שבו תעיז לעבור בדלת
השלישית לא מחכה ובטח שלא ממתינה אוכלת כל מה שיש סביבה.
ההצגה עוסקת בהתמודדות של הפרט עם העולם המודרני המשתנה תדיר, ומציע הפרעות נפשיות בלי סוף.

קומדיה-פאשיסטית הרוקמת בעזרת בובות, קרקס ושאר חלקי גוף את סיפורה של אמא המגדלת מפלצת!
בהשראת סיפור חייהם של הדיקטטורים הגדולים של המאה ה 20, סבירוני מצליחה להכניס את הקהל לעולם של פנטזיה וסאטירה חברתית קורעת מצחוק על אחד
הנושאים הכבדים והטראגיים, תוך שהיא שואלת שאלות עמוקות על הורות, חינוך ופוטנציאל.

בין הבית לרחוב, ויאם ואוריין מנסים להתחיל מחאה.
מתוך תנועה מתמדת של זהויות נזילות מבקשים להתפרק מהמטען שמוטבע בהם.
תוך רצף של מערכות יחסים משתנות הם מתאמצים להחליט אם לצאת או להישאר, האם יש טעם לפעולה או עדיף להישאר בבית. אולי ההתנגדות האמיתית היא הפגישה בינהם אבל האם היא בכלל יכולה להתקיים?

הפער הבלתי נסבל בין לגדול בצילה של אמא , רקדנית פלמנקו מפורסמת והרצון ליצור בזכות עצמה, מסופרים במארג דרמטי ורגיש, תוך שימוש בשפה בימתית ייחודית אותה פיתחה השחקנית שירלי ליגום.
הסיפור מתנהל כדיאלוג בין אמא של השחקנית אשר אינה עוד בחיים לבין השחקנית אשר מרשה לעצמה רק לאחר מות אימה, לנהל שיחה עמוקה על כול שהיה נעול עמוק בתוכה לאורך חייה. האם תוכל לפרוץ מחוץ לצל של אמא ? האם תוכל לתת מקום ליצירה הייחודית של עצמה?

חבורה של גברים נפגשת כדי לדבר בקול, תנועה ומילים על מה שמעסיק אותם. סיפורים שספגו כילדים, התבגרות והפיכה לחיילים, הקמת משפחה ואבהות.

הקהל מספר -

"אחד המופעים המשמעותיים שראיתי בחיי. כאמא לבן הרגשתי שנופלים לי אסימונים לגבי מה שצפוי לו בחברה."

"גברים מדברים הוא מופע עוצמתי , מלא רגש, תנועה וכמיהה גדולה למפגש עם האמת."

יוצרים: אמנון ברי, זוהר קרניאל, עילי אלפרוביץ', עומר דלומי, יובל גולדשטיין, רוביק אוסובסקי.

מוזיקה: איל ציפור פרידמן

תאורה : ארז המקבי

מסע קומי קצבי, מוטרף, מצחיק ומרגש, העובר בקלילות בין האוטוביוגרפי לדימיוני- פנטסטי, דרך הרים וגבעות של כביסה.

אישה מנסה לברוח מחוקי הגנטיקה על מנת שלא להפוך לאמא שלה.

חבורה של גברים נפגשת כדי לדבר בקול, תנועה ומילים על מה שמעסיק אותם. סיפורים שספגו כילדים, התבגרות והפיכה לחיילים, הקמת משפחה ואבהות.

הקהל מספר -

"אחד המופעים המשמעותיים שראיתי בחיי. כאמא לבן הרגשתי שנופלים לי אסימונים לגבי מה שצפוי לו בחברה."

"גברים מדברים הוא מופע עוצמתי , מלא רגש, תנועה וכמיהה גדולה למפגש עם האמת."

יוצרים: אמנון ברי, זוהר קרניאל, עילי אלפרוביץ', עומר דלומי, יובל גולדשטיין, רוביק אוסובסקי.

מוזיקה: איל ציפור פרידמן

תאורה : ארז המקבי

שלושה מאלתרים מארחים את אורי גוטליב

האישה שנשמה יותר מדיי! / מיכל סבירוני

לבני האדם היה חסר משהו מאז ומעולם. יש האומרים שזה מאז שזאוס חתך אותם לשניים,
אולי. מה שבטוח הוא שכל אדם מחפש בחייו אחר תשובות. יש כאלה המוצאים אותן בדת,
אחרים באלכוהול, סמים, עבודה וכל אובססיה אחרת. החלטתי לתת ביטוי לחלל הזה
שאנחנו מנסים למלא בתכלית משך כל חיינו והפכתי אותו לחור ממשי. חור ללא תחתית. זהו
בור הרסני של חוסר סיפוק תמידי, אך גם קונסטרוקטיבי, שגורם לנו להתקדם, לזוז.
הדמות הראשית במופע, מצאה פיתרון- היא ממלאה את החור בחפצים ובגברים, וכשלא
נשארים גברים- אז בשוקולד!
כמו האוויר שנכנס אל תוך הריאות, כמו האוכל שנכנס אל תוך הפה, הדמויות ממלאות זו את
זו, הגבר נכנס אל תוך האישה, וככל שהוא ממלא אותה, כך הצורך שלה, החשק שלה, גדל,
עד שהגבר נעלם בתוכו. ומה עכשיו? זהו סיפור על של חור שהולך וגדל, על אישה שאף
פעם לא מגיעה אל סיפוקה, ועל גבר שמקריב את עצמו מרוב אהבה.

האישה שנשמה יותר מדיי! / מיכל סבירוני

14/2 20:30

תיאטרון הידית, כפר גליקסון